טבע בישראל, תמונת מצב

יש לנו טבע נפלא בארץ. דגים בים האדום, דולפינים בים התיכון, ציפורי שיר בכל חורשה, צבאים בהרים ובמדבר, תנים שועלים , ואפילו זאבים במדבר.
אנחנו ארץ קטנה, זה לא סוד, אנחנו גם ארץ צפופה מאוד, אחד המדינות הצפופות בעולם, והמימדים של הכל קטנים כאן.
אין לנו מרחבים פראיים, אין לנו יערות עד, אין לנו ביצות ענק או הרים נישאים.
אנחנו שונים מאוד מאירופה, ארצות הברית או קנדה, ומי שחזר מטיול מהפארקים בארצות הברית, או מהפיורדים של נורבגיה, או מהיערות של קנדה, קשה לו להסתגל שוב לקנה המידה הקטן של ארצנו, לעובדה ששמורת טבע אצלנו יכולה להיתחם בכביש מצד אחד ובאיזור תעשייה בצד השני, ולבעלי החיים המאכלסים את השמורה (אם עוד נותרו כאלו) קשה לשרוד בסביבה שרובה אורבנית ומתועשת.
אבל בכל זאת יש לנו טבע, אם זה בפינות חמד נסתרות, ערוצי נחלים, חופי ים, או מדבריות היכולים להתגאות בנוף עוצר נשימה.
אנחנו עם שאוהב לטייל, עם שאוהב את הטבע, אבל הטבע זה לא רק מדבר יהודה או רמת הגולן, לא רק הגליל, הכינרת או הרי אילת
הטבע נמצא מסביבנו. הוא שם. כל הזמן. מספיק להתרחק טיפה מהעיר ולפתוח עיניים.ציפורים, תנים, שועלים וזוחלים נמצאים ממש מסביבנו. בין אם זה בשמורות טבע קטנטנות המקיפות אותנו, או בסביבה חקלאית לה הטבע בחלקו הסתגל.
עם המודעות הנכונה וההשכמה בשעה הנכונה, זה מדהים עד כמה אפשר לראות ולחוות מן הטבע, גם אם אתה חי במרכז הצפוף.
אך כמובן שלא הכל וורוד. החיים בסביבה אורבנית, והכרסום ההולך וגדל בשטחים הפתוחים חונק את הטבע ומאיים להשאיר אותנו ללא טבע ,ללא ירוק וללא בעלי חיים.
האתגרים רבים וקשים, שימור המעט שנותר הוא קונפליקט יומיומי בין קידמה פיתוח ונדל”ן לבין הטבע הדומם ההולך ונעלם.המאבק הוא יומיומי ונערך בחזיתות רבות, כבר כעת רוב רובו של הטבע תחום בשמורות קטנטנות ובמרחבים שלא ממש מאפשרים מגוון ביולוגי.
עלינו להאבק למען הטבע, למען שמורות גדולות יותר, כאלו המאפשרות מגוון ביולוגי וחיי בעלי חיים ללא הפרעה מצד האדם, כמו כן עלינו להמשיך להאבק למען הכרזה על שמורות נוספות, ואפילו בלית ברירה יהיו אלו איים קטנים של טבע בלב ההמון התעשיתי המקיף אותם.
עלינו לשמור על השטחים הפתוחים. יש חשיבות עצומה לרציפות ירוקה, בין אם אלו שטחים המאפשרים ליונקים או זוחלים לחיות ללא הפרעה, ובין אם אלו שטחים פתוחים וירוקים המהווים תחנות רענון למליוני הציפורים הנודדות החולפות בארצינו מדי שנה.
ישראל מהווה צר נדידה ראשי למילארד ציפורים בשנה, כך שמוטלת עלינו האחריות והחובה לדאוג לא רק לטבע המקומי בארצינו, אלא גם לרווחתם ולשרידותם של אחוז ניכר מציפורי אירופה ואסיה החולפות על פנינו פעמיים בשנה בדרכם דרומה לאפריקה, ובחזרה צפונה לאירופה.
חייבת להישמר בארץ אקולוגיה בריאה המסוגלת לתמוך בציפורים אלו ולאפשר להם לנוח ולהתרענן בביטחה בדרכם במסעם הארוך והמפרך.
במשך מליוני שנים, היוותה ישראל תחנת רענון גדולה לציפורים הנודדות ואיזור ירוק ראשון לאחר הנדידה הקשה והמעבר במדבריות של צפון אפריקה.
מסלולי הנדידה טבועים גנטית בציפורים הנודדות, והפיתוח המואץ משנה את פניה של הארץ ומאיים להשאיר את הציפורים הנודדות בפני שוקת שבורה.
שטחים פתוחים שהולכים ונעלמים, עמק החולה שנעלם (וכעת מתחיל לשוב) בריכות המלחה באילת שיובשו לצורך הקמת שדה תעופה, אלו רק מספר דוגמאות להעלמותם של שטחים קריטים התומכים בציפורים הנודדות.
הכרסום ההולך וגדל בטבע לטובת הקידמה, הקונפליקט הזה, אשר כה ניכר בארצנו מפאת גודלה מאיים איום קיומי על הטבע.
דווקא בגלל שאנחנו ארץ כה קטנה ובעלת משאבים מוגבלים, עלינו להיות בעלי מודעות גדולה להשפעתנו על הטבע ובעלי החיים החיים בסמיכות אלינו.
אין לנו מרווח נשימה או מקום לטעויות.
החיים בסביבה מודרנית אורבנית המתמקדת בחיי עיר, מקלה עלינו מאוד לשכוח את הטבע. אנחנו כמעט לא חשופים אליו בחיי היום יום. החיים נמשכים, כל אחד טרוד בעניניו, והכרסום ההולך וגדל במעט שעוד נותר מתרחש כמעט ללא הפרעה. עוד חורשה שנגדעת, עוד שטח ירוק שהולך לאיבוד, עוד חוף ים שבטון הולך לכסות אותו, ובארץ כה קטנה ועם טבע כה רגיש, כל מאבק קטן כזה, גם אם הוא מקומי יש לו משמעות רבה, יש לו משמעות רבה בשמירה הגלובלית על השטחים הפתוחים, על השמורות,על החופים ועל רצף ירוק, אשר לא רק יעזור להבטיח את המשך שרידותם ורווחתם של בעלי החיים, אלא גם יאפשר לנו להנות מאיכות חיים גבוהה יותר, להיות מחוברים לטבע ולהנות ממנו לא רק כשאנו יוצאים לטייל, אלא גם בחיי היום יום שלנו, בין אם זה בפארק השכונתי, בחוף הים, בחורשה ליד הבית, או בפרדס הסמוך לעיר.
אנו נזכרים בגעגוע בצבים, בקיפודים, ובצפרדעים שכמעט ונעלמו מהסביבה האורבנית בה רוב תושבי ישראל חיים, וזאת בעוד הם היוו חלק בלתי נפרד מילדותנו באותה סביבה ממש.אם נפתח את העיניים, אם נהיה מודעים לציפורי השיר בפארק הסמוך, לשועלים החיים ברצועת החוף, או לצבאים המתרוצצים בחולות, נוכל, כל אחד ואחת מאיתנו להיות שגרירים של הטבע ולהשמיע את קולנו למען שמירה עליו, ולזכור, שכל מאבק מקומי חשוב, כל ניצחון הוא ריאה ירוקה קטנה, אי של שפיות וחיים וזכרון, וגעגוע, ותקווה לעתיד טוב יותר.